בשנים האחרונות אני מרגיש שיש שינוי באוויר – שינוי שקט, אישי, אבל עוצמתי. יותר ויותר משפחות בוחרות בקבורה אזרחית, ואני לא מדבר רק על מקרים של ניתוק מוחלט מהדת או מהמסורת. מדובר באנשים שמרגישים שהפרידה האחרונה מהאהובים עליהם צריכה להיראות אחרת – אישית, מרגשת, אולי אפילו יצירתית. משהו ש"מדבר" את האדם שהלך.
למה דווקא קבורה אזרחית?
להרבה מאוד אנשים, הטקס הדתי, המסורתי, הסטנדרטי, לא מתחבר. הרבה אנשים מחפשים להיפרד באופן אישי יותר, בטקס אחר שאפשר להטביע בו את חותמו האישי של הנפטר.
לפי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כמעט רבע מהישראלים היו בוחרים בקבורה אזרחית אם הייתה נגישה יותר. בפועל? רק 3%-4% עושים את זה. למה? כי אין מספיק מידע, ויש לא מעט אתגרים – לוגיסטיים, רגשיים וגם כלכליים.
חוויה אחרת של פרידה
בבית העלמין האזרחי "בשביל מנוחה נכונה",
לא תמצאו שורות אינסופיות של קברים אחידים.
לא תמצאו קברים בקומות על עמודים,
לא עוד טקסים שמבוצעים על אוטומט.
מדובר במקום שתוכנן מראש כדי לתת למשפחות תחושת שלווה, כבוד וחופש בחירה.
אצלנו כאן, באמת ניתן להרגיש את ההבדל.
